מהם שלבי בדיקת ראייה אצל אופטומטריסט מומחה לlow vision ?

בפני אדם הסובל מלקות ראיה קשה עומדות אפשרויות טיפול רפואי שונות, כגון: טיפול כירורגי, טיפולי לייזר שונים, זריקות אבסטין לעין וכו'. בתום הטיפול הרפואי במחלה הגורמת לפגיעה בראייה, עומדות בפני אדם זה  אפשרויות שיקום שונות של הראיה. ברוב המקרים ניתן, בעזרת עזרים שונים, לאפשר למטופל לחזור לתפקד בצורה טובה יותר בחיי היומיום. לאחר שהמטופל הפנים והשלים עם מצבו החדש, הוא מגיע לבדיקה אצל אופטומטריסט מומחה בהתאמת עזרים לlow vision.

הבדיקה עצמה מתחילה בשיחת היכרות עם המטופל, בירור הסיבה שגרמה לפגיעה  בראייה ובירור הקשיים הנובעים מכך. לרוב יש למטופל מספר בעיות עיקריות, שפתרונן עשוי לשפר באופן ניכר את איכות חייו. במהלך הבדיקה נעשים מאמצים רבים על מנת לפתור בעיות אלה.

לאחר השיחה, מודדים את חדות הראיה ממרחקים שונים. על ידי מדידת תשבורת קרני האור בעיני המטופל, ומנסים להגיע לחדות הראייה הטובה ביותר הניתנת להשגה, על ידי שימוש בעדשות מיוחדות.
לאחר מכן, מנסים על ידי שימוש בעזרי ראיה אופטיים ואלקטרוניים שונים, למדוד את עוצמת ההגדלה הדרושה על מנת לאפשר למטופל לבצע פעולות יום יומיות חשובות, כגון: קריאה, כתיבה, צפייה בטלוויזיה, זיהוי שלטי רחוב, משחק קלפים, נגינה ועוד. מנסים להתאים את העזרים העונים בצורה הטובה ביותר לצורכי המטופל, תוך התחשבות במרחק העבודה ושדה הראייה הדרוש לביצוע של כל משימה.

לאחר התאמת האביזר, נותנים למטופל להתנסות בו מעשית, ובעזרת מכשיר טלוויזיה בודקים האם המטופל מצליח לקרוא את התרגום ולזהות בצורה טובה יותר את הדמויות שעל המסך; על ידי שימוש במסך מחשב ובסיוע תוכנת הגדלה מיוחדת, בודקים ומלמדים את המטופל להשתמש במחשב בצורה חדשה על יישומיו השונים: אינטרנט, דואר אלקטרוני, תוכנות אופיס ועוד. כמו כן בודקים את יכולת הקריאה על ידי שימוש בעיתון ובספר. במידה שאחת מדרישות המטופל היא משחק שולחני או קריאת תווים, בודקים את השימוש באביזר במרחק הנדרש.

כאשר חלק מבעיות המטופל קשורות לתפקוד מחוץ לבית (בעיות כגון סנוור או זיהוי פנים), יוצאים אל מחוץ לקליניקה על מנת לבדוק את תפקוד המטופל בתנאים אמיתיים.

לאחר התרשמות מהיכולת של המטופל להפיק תועלת מהשימוש בעזרים השונים, ממליצים על המשך התוכנית השיקומית, בין אם על ידי רכישת אביזר מסוים, ובין אם על ידי תרגול נוסף של מיומנויות שונות בבית.

במידת הצורך, נקבעות בדיקות נוספות על מנת למצות את כל אפשרויות השיקום של הפציינט.

שלבי התמודדות עם לקות ראיה קשה /אופטומטריסט עדי קרמר, M.sc

​

מרבית המטופלים שסובלים מלקות ראיה קשה, משתייכים לקבוצת הגיל של  65 ומעלה. בהגיעם לגיל זה, הם נאלצים להתמודד עם מגבלות הקשורות בפגיעה בראייה, וזאת בנוסף ליתר המגבלות הגופניות שמהן הם מתחילים לסבול. מרבית האנשים שמשתייכים לאוכלוסייה זו עוברים מספר שלבים בתהליך ההסתגלות והתמודדות לעצם הפגיעה בראיה.
קיימות מספר תיאוריות, המתארות את השלבים הפסיכולוגיים השונים, כשבכולן חוזרים מספר שלבים עיקריים:

שלב ראשון – הלם או הכחשה: שלב זה מתחיל מסיטואציה שבה האדם מבין כי מדובר בבעיה משמעותית בראייה. כאשר הרופא עיניים מסביר למטופל על מהות המחלה, המטופל מגיב בהלם, תגובה ראשונית נורמלית בסיטואציה הנתונה.
המטופל נמצא בשלב ההכחשה, הצמוד לשלב ההלם, ולכן מסרב לקבל את האבחנה שניתנה לו על ידי הרופא עיניים, ומחפש ריפוי מלא של המחלה.
בשלב זה, מטופלים רבים אינם מוכנים "להתעמת" עם העזרים שניתן להציע להם, כאשר הם מאמינים כי הסיטואציה שבה הם נמצאים היא זמנית. ההכחשה היא מנגנון פסיכולוגי; מאידך מנגנון זה הוא זמני.

שלב שני – שלב ההסתגלות: המטופל מתחיל לחוש בהשפעה הנפשית של אבדן הראייה. השאלה שעולה אצלו היא: "למה זה קרה דווקא לי?" לעיתים קרובות, חלק מהכעס בשלב זה מופנה  אל עבר אנשים שעימם הוא בא במגע: הרופא עיניים המטפל, בני המשפחה, חברים, האופטומטריסט המטפל וכו'. בשלב זה צפויים קשיים בהתחלת תהליך השיקום.

השלב השלישי – דיכאון: כאשר המטופל אינו יכול כבר להתכחש לעובדה כי הפגיעה המשמעותית בראייה הוא קבוע, ייתכן ותחושת הזעם והתסכול תתחלף בתחושת אובדן גדולה, הנובעת מפגיעה בעצמאות ובצורך לשנות באופן משמעותי את סגנון החיים.

השלב הרביעי והאחרון – השלמה עם המצב: הרבה אנשי מקצוע מכנים שלב זה כ"שלב עשיית שלום עם המצב". המטופל מגיע להכרה במצב, ומתעורר בו הרצון להמשיך הלאה בחיים ולנסות לתפקד באופן מרבי  בחיי היומיום. לעיתים קרובות, בשלב זה יש למטופל ציפיות ריאליסטיות ויעדים מוגדרים בקשר לראייה שלו, כאשר הוא מוכן להסתייע בעזרי ראיה מיוחדים כגון : משקפי הגדלה, טלסקופ, זכוכית מגדלת וכו'.

חיוני ביותר כי איש המקצוע העוסק בהתאמת עזרים לראייה ירודה יהיה קשוב למצב הנפשי שבו מצוי המטופל . היכולת והנכונות להגיב נכון למצבים המנטאליים שבהם מצויים המטופלים במהלך הבדיקה והתאמת העזרים, היא שהופכת את הטיפול השיקומי לאפקטיבי ונושא פירות.